המרכז
הארצי לזכויות הגבר במשפחה ישלם פיצוי
בית המשפט המחוזי ובעקבותיו בית המשפט העליון הותירו על כנה את קביעת בית המשפט השלום בהרצליה לפיה הועדפה הגרסה שנמסרו למרכז 55 אלף ש"ח במזומן על פני גרסת המרכז.
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:
עו"ד נועם קוריס- נוסחה
למיליון הראשון
עו”ד נועם קוריס כותב על
איגוד האינטרנט ועל לשון הרע
בית המשפט העליון דחה ערעור של המרכז לזכויות
הגבר במשפחה בעניין סכסוך בנוגע להסכם נטען בין המשיב 1 (להלן: המשיב) לבין המבקש 2, "המרכז הארצי לזכויות הגבר
במשפחה" (להלן: המרכז). על פי
הנטען, לאחר שהמשיב נקלע למשבר משפחתי הוא פנה למרכז שהציג עצמו כגוף המספק מידע
ושירותים בענייני נישואין וגירושין. בהמשך לכך התקשרו הצדדים בהסכם למתן השירותים
האמורים תמורת 55,000 ש"ח (להלן: ההסכם). לטענת המשיב, במועד החתימה על ההסכם שילם למבקש 3, מנהל המרכז, את מלוא
הסכום האמור במזומן. לעומת זאת, לטענת המבקשים, המשיב לא שילם לידיו סכום כלשהו.
מוסכם על הצדדים כי לאחר חתימת ההסכם הפנה המרכז את עניינו של המשיב לעורכת דין
כדי שתטפל בפתיחת הליך גירושים בבית הדין הרבני תמורת 7,000 ש"ח. לאחר הגשת
התביעה לבית הדין הרבני החליט המשיב לנסות לשקם את נישואיו ולפיכך פנה למרכז כדי
שישיב לו את רוב הסכום ששילם לו. המרכז סירב לבקשה בטענה כי המשיב לא שילם לידיו
דבר; ובהמשך לכך אף הגיש נגדו תביעה באמצעות המבקשת 1. המשיב מצדו הגיש תביעה
שכנגד לאחר שהסכים למחוק תביעה קטנה שהגיש קודם לכן באותו עניין.
ברקע הדברים יוער כי במהלך בירור ההליכים הגישו המבקשים 1 ו-3 תובענה נוספת
נגד המשיב 2 ובת זוגו וביקשו לאחדה עם ההליכים דנן. ביום 8.5.2017 דחה בית משפט
השלום בהרצליה (כב' השופט א' ויצנבליט) את הבקשה משקבע איחוד הדיונים יוביל לעיכוב בהכרעה
בהם; וכי בנסיבות העניין איחוד התיקים לא ייעל את הטיפול בכלל ההליכים.
ביום 5.8.2017 דחה בית משפט השלום בהרצליה (כב' השופט א' ויצנבליט) את תביעת המרכז
וקיבל באופן חלקי את תביעתו שכנגד של המשיב. נקבע כי המשיב עמד בנטל להוכיח כי
שילם סכום של 55,000 ש"ח למרכז על פי ההסכם. עוד נקבע כי ההסכם האמור אינו
חוקי נוכח פסק דין קודם שאסר על המרכז, בין היתר, לשדל אדם למסור עבודה משפטית
לעורך דין; וכי לפיכך על המרכז להשיב לידי המשיב 46,470 ש"ח, הם הסכום ששילם
המשיב למרכז בניכוי הסכום ששולם לעורכת הדין בתוספת מע"מ. בנוסף חויבו המבקשים
לשלם את הוצאות המשפט של המשיב בסך 10,000 ש"ח.
המבקשים ערערו על פסק הדין. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב'
השופטת ש' דותן) דחה את הערעור על בסיס
תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בית המשפט קבע כי אין בסיס
להתערב בממצאי העובדה שקבע על ידי בית משפט השלום; כי אלה תומכים במסקנה המשפטית
שנקבעה על בסיסם; וכי לא התגלתה טעות שבחוק. עוד נקבע כי לא נמצא פגם בהחלטה שלא
לאחד את הדיונים כאמור לעיל. המבקשים חויבו בתשלום הוצאות משפט בסך 20,000
ש"ח.
מכאן הבקשה האחרונה לפיה לטענת המבקשים, חיובם בתשלום הוצאות בגובה 20,000
ש"ח נוגדת את כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ),
התש"ס-2000 ואינה יכולה לעמוד. עוד נטען, בין היתר, כי שגה בית המשפט המחוזי
שהותיר על כנן את קביעות בית משפט השלום שלפיהן המשיב שילם לידי המרכז את מלוא
הסכום; כי ההסכם אינו חוקי וכי עקב כך קמה חובת השבה; וכי אין להורות על איחוד
הדיונים.
לאחר שבית המשפט העליון עיין בבקשה ובנספחיה הוא מצא כי דינה להידחות.
כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, מקום שבו מועלית שאלה
משפטית רחבה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (רע"א 7485/16 זק'ונט נ' האפרתי,
פסקה 4 (16.11.2016); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ'
מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3)
123, 128 (1982)). בענייננו נקבע, אין בטענות המבקשים כדי לגלות שאלה כאמור ואף
המבקשים אינם טוענים שכך הדבר. טענות המבקשים הן ערעוריות
במהותן ומכוונות בעיקרן לקביעת ממצא עובדתי בדבר התשלום שבוצע מהמשיב למרכז
וליישום הדין הנובע מכך בנסיבות המקרה הפרטני. כידוע, טענות מסוג זה אינן מצדיקות
מתן רשות כאמור (רע"א 8796/17 החברה למשק וכלכלה של
השלטון המקומי סוכנות לביטוח (1992) בע"מ נ' סיני סוכנות לביטוח בע"מ, פסקה 6 (2.5.2018); רע"א 5198/16 ברוור נ' הורן
את לייבוביץ בע"מ, פסקה 4 (16.11.2016)). גם טענות המבקשים ביחס לאיחוד הדיונים עניינן ביישום הדין בנסיבות
העניין ואינן מצדיקות מתן רשות כאמור, בפרט נוכח אמת המידה המצמצמת אף יותר הנוהגת
ביחס למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" על החלטה של הערכאה הדיונית בנוגע
לניהול הדיון (רע"א 4479/11 סבן נ' ניזרי, פסקה 6 (14.8.2011)). לבסוף, גם בטענה בדבר גובה ההוצאות אין
כדי לסייע בידי המבקשים בשים לב לאמת המידה המצמצמת בקשר לפסיקת הוצאות על ידי
הערכאה הדיונית, לא כל שכן ב"גלגול שלישי" (רע"א 2866/18 חן
נ' ברוש, פסקה 7 (7.5.2018)).
עו”ד נועם
קוריס בעל תואר שני
במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם
קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה