בית
המשפט העליון דחה ערר של נאשם בהכנת בקבוקי תבערה שהושלכו על כוחות צה"ל
בשועפט
ועוד
כמה מאמרים שכתבתי:
עו"ד נועם קוריס- יש לך מניות וני"ע בבנק בישראל ?
כתב
אישום בגין רצח הילד בפארק השעשועים
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בירושלים, מיום 18.1.2024, במ"ת 12328-01-24 (השופט י' מינטקביץ) אשר
הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
רקע
במוקד הפרשה – כניסת כוחות
משטרתיים, יחד עם חוקרי זיהוי פלילי, בליל 23.11.2023, בשעה 02:00 לערך, לאזור מחנה הפליטים שועפאט
במזרח ירושלים,
לצורך חקירת זירת הצתה. עם תום הפעילות, ובמהלך נסיעתם לכיוון היציאה ממחנה
הפליטים, יוּדו בקבוקי תבערה לעבר הכוח. בגין ייצור בקבוקי התבערה, הוגש נגד העורר
כתב אישום המייחס לו שלוש עבירות של ייצור נשק בלא רשות על-פי דין, לפי סעיף
144(ב2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה
להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים. הראיה לכאורה שהציגה המשיבה,
היא דגימת דנ"א של העורר, שנמצאה על שלושה חלקי סרטים דביקים. שניים מהסרטים
הדביקים הופרדו משרידי פיית בקבוק, וסרט דביק שלישי אוּתר דבוק לפיסת בד; חלקים
אלו נכללו כולם בבקבוק התבערה, כחלק ממנגנון ההצתה.
בהחלטתו המפורטת והמנומקת מיום 18.1.2024, קבע בית המשפט
המחוזי כי נתמלאו התנאים למעצר העורר עד תום ההליכים במה שנוגע לראיות לכאורה
להוכחת המיוחס לו בכתב האישום, וסיכוי סביר להרשעתו. בתוך כך, דחה בית המשפט
המחוזי את טענת העורר לפיה לא ניתן להתרשם מהופעת דגימת הדנ"א על שלושה
מוצגים שונים, שכן המוצגים אוחסנו יחדיו, וזיהמו אלה את אלה אהדדי. נקבע כי – "מהראיות עולה, כי DNA של המשיב נתפס על שני סרטים דביקים שהיו על שרידי
בקבוקי תבערה וכן על סרט דביק ופיסת בד שעליהם היו שרידי בנזין ומקורם בבקבוק
תבערה שלישי. ניתנה התייחסות גם לטענות ב"כ [העורר], בדבר החשש כי DNA שהיה על מוצג אחד והגיע לשם בדרך תמימה זיהם את
שני המוצגים האחרים, אך לא נמצא בסיס לחשש זה: אכן, שני שרידי הבקבוקים הוחזקו
לזמן קצר בתוך אותה שקית מוצגים [...] אך מהראיות עולה כי ה DNA נתפס על הסרטים הדביקים, אשר הוסרו מפיות הבקבוקים
והוחזקו בצלוחיות פטרי נפרדות וכך הועברו לבדיקה במעבדה [...]. בשים לב לכך שה DNA נתפס על הצד הפנימי של שני הסרטים, האפשרות שהוא
הועבר ממוצג למוצג נראית לי קלושה – אך
עניין זה דינו להתברר בפני המותב שישמע את תיק לגופו. [...] מעבר לכך, המוצג
השלישי, פיסת בד ועליה סרט דביק שמקורם בבקבוק תבערה שלישי, נתפס והוחזק למן הרגע
הראשון בשקית נפרדת [...] ועל כן אין שום אפשרות ש DNA הועבר בין מוצג זה לשניים האחרים". באשר
לאפשרות שמקורה של דגימת הדנ"א בשימוש תמים של העורר, נקבע כי "גם אם ניתן היה לקבל בדוחק את האפשרות שלרוע
מזלו של [העורר] אדם אחר השתמש בבקבוק ממנו שתה [העורר] על מנת להכין בקבוק תבערה,
וכך נמצא ה DNA על הבקבוק, קשה מאוד לקבל את ההנחה לגבי שני
בקבוקים – ובוודאי
שלא ניתן לקבלה לגבי פיסת בד וסרט דביק שמקורם בבקבוק השלישי. משכך, הראיות
הנסיבתיות מלמדות כי [העורר] ייצר את שלושת בקבוקי התבערה ועליו לסתור חזקה זו". עוד הוסיף בית המשפט המחוזי, כי בחינה מלאה של גרסת העורר תֵעשה במסגרת ההליך
העיקרי, ואולם יש מקום כבר בשלב זה לציין ש-"חרף
דברי [העורר], כי בעת יידוי בקבוקי התבערה הוא ישן בביתו, פלט שיחות הטלפון שלו
מלמד כי בליל האירוע, הוא ניהל שיחות רבות לכל אורך הלילה, עד סמוך לשעה 5:00".
על רקע ממצאים אלה, קבע בית המשפט המחוזי כי ישנן ראיות
לכאורה להוכחת המיוחס לעורר בכתב האישום, וכי קיים סיכוי סביר להרשעתו. על כן, ובהעדר חלופת מעצר שתסכון, כך בהסכמת
ב"כ העורר – ש"אישר
[...] כי ככל שייקבע שישנן ראיות לכאורה להוכחת האישום, קיימת עילת מעצר בעניינו
של המשיב ולאור הרשעותיו הקודמות אין בידיו להציע חלופה הולמת" – הורה
בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.
מכאן הערר בפני בית המשפט העליון. הערר
דנן.
העורר שב על טענתו, לפיה מקור הדנ"א שלו בשימוש תמים,
וכי יתכן שאדם זר נטל בקבוק ממנו שתה, והכין ממנו את בקבוק התבערה. לדידו, בהעדר
ראיות נוספות הקושרות אותו לאירוע, אין בהימצאות הדנ"א שלו בזירה כדי להוות
ראיה לכאורית לביצוע העבירה על ידו. עוד טוען העורר, כי חומר החקירה מצביע על
ניהול לא תקין של הזירה על ידי המשיבה, שפגם בטיפול במוצגים שנמצאו בה. בתוך כך,
טוען העורר, כי הדוחות שנכתבו על-ידי מדור הזיהוי הפלילי הם לאקוניים ואינם תואמים
זה לזה. עוד חוזר העורר על טענתו לפיה קיים חשש סביר כי חומר הדנ"א 'דילג'
ממוצג למוצג, וזיהם את המכלול הראייתי נגדו. על כן, לדידו של העורר, "בידי המשיבה, לכל היותר, ראיה נסיבתית
להימצאות הדנ"א של העורר על אחד המוצגים
שנתפסו".
דיון
והכרעה
לאחר שניתנה הדעת על נימוקי הערר, נשמעו
טענות הצדדים מזה ומזה בדיון, ובית המשפט העליון עיין בתיק החקירה, בא הוא לכלל
מסקנה כי דין הערר – להידחות.
טענותיו של העורר נסובות כולן סביב שאלת קיומן של ראיות
לכאורה. בנדון דנן, "הלכה
היא, כי 'ראיה לכאורה' היא ראיה גולמית, אשר טרם עברה את 'כור ההיתוך' של ההליך
הפלילי [...] ככזו, לא ניתן להכריע על-פיה את אשמתו או את חפותו של נאשם. מבחנה של
'ראיה לכאורה' הוא, אם כן, בפוטנציאל ההוכחתי הטמון בה להוכחת אשמתו של הנאשם.
פוטנציאל זה ייצא מן הכוח אל הפועל בסיום ההליך השיפוטי" (בש"פ 3102/16 איפרגן נ' מדינת ישראל, פסקה 25
(21.4.2016); בש"פ 8087/95 זאדה נ'
מדינת ישראל,
פ"ד נ(2) 133, 148-143 (1996)). לחובת העורר עומדת ראייה נסיבתית:ממצא הדנ"א שלו, על שרידי בקבוקי התבערה
שנמצאו בזירה; טיבה של התמונה העובדתית טרם התבררה עד תום. ואולם, זהו טבעה של
הבחינה הראשונית-לכאורית אליה נדרש בית המשפט במסגרת הליך זה. "בשלב זה, אל לו, לשופט להעביר תחת שבטו את
חומר הראיות ולבחון את מהימנותו" (בש"פ 6013/21 סלימאן נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (26.10.2021)). מבלי לקבוע מסמרות בטרם נוּהל
ההליך העיקרי, נחה דעתי כי בראיית הדנ"א טמון, לכל הפחות, פוטנציאל
ראשוני-לכאורי לשם הוכחת אשמתו של העורר, כפי שקבע בית המשפט המחוזי.
כאמור, העורר טוען לכשלים שנפלו בטיפול המשיבה בשרשרת
המוצגים המבססים את הראייה הלכאורית נגדו. זאת משום שעובר לבדיקתם, נאספו 2 הסרטים
הדביקים שעל שברי פיות בקבוקי הזכוכית שנמצאו בזירה – לתוך שקית אחת, באופן שאיפשר
מעבר דנ"א בין שני הממצאים. ואולם, לא שוכנעתי כי כובד משקלו של פגם אפשרי זה
הוא אכן כנטען על-ידי העורר. בדין קבע בית המשפט המחוזי כי "בשים לב לכך שה DNA נתפס על הצד הפנימי של שני הסרטים [שהופרדו מפיות
הבקבוקים – נ'
ס'], האפשרות שהוא הועבר ממוצג למוצג נראית לי קלושה – אך עניין זה דינו להתברר בפני המותב שישמע
את תיק לגופו". אזכיר, כי חומר הדנ"א של העורר נמצא גם על
סרט דביק נוסף, שלישי, שהונח בשקית נפרדת (אם
כי דומה שלא ניתן לשלול בשלב זה, שבעת איסוף המוצגים בזירה, הוחזקו המוצגים
לזמן קצר כולם יחדיו (ראו דוחות תפיסת המוצגים מיום 26.11.2023, ודוח מסכם חקירת
מז"פ מיום 28.11.2023)). מכל
מקום, עניין לנו, כזכור, בבדיקה לכאורית של חומר הראיות. השאלות האפשריות בדבר הפרדת המוצגים,
והאפשרות התיאורטית שחומר הדנ"א עבר ממוצג למוצג – לבטח ילוּבנו במסגרת ההליך
העיקרי, כנדרש. לענייננו, אין בספקות עליהן מצביע העורר, כדי לאיין את הפוטנציאל
ההוכחתי הטמון בראייה הנדונה.
גם באשר לטענת העורר, בדבר מקורה
'התמים' של דגימת הדנ"א שלו, איני מוצא לנכון להתערב בקביעת בית המשפט
המחוזי, לפיה "גם אם ניתן
היה לקבל בדוחק את האפשרות שלרוע מזלו של [העורר] אדם אחר השתמש בבקבוק ממנו שתה
[העורר] על מנת להכין בקבוק תבערה [...] קשה מאוד לקבל את ההנחה לגבי שני בקבוקים". על כך ניתן
להוסיף, כי גרסת העורר קשה אף יותר ביחס לממצא הדנ"א השלישי, שאוּתר על סרט
דביק צמוד לפיסת בד שנמצאה בזירה, ולא לפיית בקבוק; זאת, בין אם פיסת הבד מקורה
בבקבוק שלישי, בין אם מקורה באחד משני הבקבוקים שפיותיהם נתפסו, כטענת העורר.
ככלל, כך למדנו באחת הפרשות, "הימצאותו
של דנ"א על סרט דביק ינבע לרוב משימוש שנעשה בו ולא די במגע רגעי" (ע"פ 149/12 אלמליח נ' מדינת ישראל, פסקה 53
(24.9.2012)).
לבסוף, גם לא מצאתי פסול בהערת בית המשפט המחוזי בנוגע
לסתירות שנפלו בגרסת העורר בחקירתו. כך, בעוד העורר טען כי ישן שנת-ישרים כל אותו הלילה, פֶּלט
שיחות הטלפון שלו הצביע על ניהול שיחות טלפון במהלך הלילה, עד סמוך לשעה 5:00
בבוקר. העורר טוען בהקשר זה, כי שקריו "אינם
מהותיים ובוודאי אינם קשורים לעבירה נשוא האישום"; ואולם, ברי כי אם יוכח שהעורר מצוי היה
בקשר, בזמן אמת, עם גורמים אחרים שהשליכו בקבוקי התבערה, יהיה בכך כדי לחזק את
המסקנה לפיה אף הוא נטל חלק במעשים. מכל מקום, דברים אלו של בית המשפט המחוזי נאמרו על דרך ההערה
בלבד, ולא ניצבו בבסיס הכרעתו.
סוף דבר, לא נמצאה עילה להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי לפיה
ישנן ראיות לכאורה לצורך מעצר העורר עד תום ההליכים, ובהתאם – אין בנמצא חלופת
מעצר רלבנטית, כפי דברי ב"כ העורר.
עו”ד נועם
קוריס בעל תואר שני במשפטים
מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם
קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.
