התיישנות בהליך גביית חוב אזרחי / עדי כהן משרד עו"ד נועם קוריס ושות'

התיישנות בהליך גביית חוב אזרחי / עדי כהן משרד עו"ד נועם קוריס ושות'

חוק ההתיישנות התשי''ח 1958 (להלן :"החוק") מהווה נקודת איזון בין הגנה על זכויות אדם לבין הגנה על האינטרס הציבורי.  משני צידי המתרס, קיימים צדדים הזכאים להגנה על זכויותיהם. מחד, התובע, אשר קיימת לו זכות מהותית לדרוש סעד בגין עוולה שנעשתה לו וכן יש לאפשר לו פרק זמן סביר להכנת בקשה לגבייה או תביעה, ומאידך, הנתבע, שיש לאפשר לו להתגונן כראוי ולא להחזיק ראיות במשך זמן רב מדי. שיקול נוסף אשר עומד לעיניי המחוקק הוא הצורך להגן על האינטרס הציבורי, לציבור יש אינטרס שהמערכת לא תעסוק בתביעות ישנות: יש בהן פחות עניין לציבור, יש קושי מעשי בבירורן, והבירור עלול להפר סטטוס קוו שנשמר תקופה ארוכה. יתרה מזאת, המחוקק מעוניין לייצר שהות על מנת למצוא פתרונות לסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט. סיכמה את הדברים השופטת אילה פרוקצ'יה[1]:

"תכלית מוסד ההתיישנות היא לאזן בין אינטרס הנתבע הפוטנציאלי, לבין אינטרס התובע הפוטנציאלי, וזאת תוך מתן הגנה לעניינו של הציבור הרחב. בעוד אינטרס הנתבע מחייב הגבלת משך התקופה בה ייחשף לתביעות וייאלץ לשמור על ראיותיו, אינטרס התובע נועד לתת לו שהות מספקת להיערך להגשת תביעתו, ולאפשר שהות למצוא פתרונות לסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט. האינטרס הציבורי מצדיק אף הוא הגבלת משך הזמן להגשת תביעות, על מנת שלא להציף את מערכת המשפט בתביעות שעניינן נסב על עניינים ישנים, וכדי לאפשר לבתי המשפט לעסוק בענייני היום."

בדיני ההתיישנות, מקובל להבדיל בין שני סוגים של התיישנות:

• התיישנות מהותית, שבה הכוונה כי עילת התביעה - על פי הוראת דין מפורשת - אינה ניתנת עוד לתביעה לביצוע או אכיפה בכל דרך.
• התיישנות דיונית, שמשמעה כי עילת התביעה העומדת לתובע, קיימת בעולם הזכויות המופשט, אך קיים מחסום-דיוני, לפיו בית המשפט לא ייזקק לתביעה מחמת התיישנותה, אם כי אין בכך לבטל את הזכות עצמה, שניתנת למימוש או לביצוע בדרך משפטית אחרת.

תביעות אזרחיות העוסקות בגביית חוב נמצאות תחת הקטגוריה של "התיישנות דיונית" , החוב עומד בעינו , התשלום טרם בוצע אמנם עניין פרוצדוראלי מונע מבעל הזכאות לגבות את חובו אם עברה תקופת ההתיישנות.

תקופת ההתיישנות המקובלת היום בתביעות שאינן בנושא מקרקעין היא 7 שנים[2] והיא מתחילה "ביום שבו נולדה עילת התובענה"[3]. נראה כי המחוקק הצליח להגיע לאיזון הנדרש ומזער את הפגיעה ככל שאפשר בצדדים הנוגעים בדבר וכן ענה על הצורך בהגנה על האינטרס הציבורי.

ברם, החלה עבודת עריכת הסדר התיישנות אחיד, קוהרנטי ומלא, ובכנסת כבר עברה בקריאה ראשונה הצעת חוק ההתיישנות, התשס"ד-2004 (להלן: "ההצעה"), המבקשת לחולל רפורמה ממשית בדיני ההתיישנות. בין היתר, הרפורמה כוללת: קיצור תקופת ההתיישנות ל-4 שנים, הוראה להארכת תקופת ההתיישנות בשיקול דעת בית משפט במקרים חריגים, הרחבת הסדרי ההשעייה וההארכה בשיקול דעתו של ביהמ''ש. הצעת חוק זו, באם תתקבל על ידי הכנסת, תביא לפגיעה ישירה וממשית בזכותו של הנפגע למתן סעד לצדק בגין עוולה שנעשתה לו על ידי צמצום חלון ההזדמנויות שלו לאיתור הפגיעה ומתן תגובה בהתאם. כמו כן, הצעה זו אינה עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי עליו הגן המחוקק - הצורך במתן זמן סביר למציאת פתרונות מחוץ לכותלי בית המשפט על מנת למנוע הצפה בבתי המשפט. הצעת החוק הכוללת בתוכה גם אפשרות לפנות לבית המשפט למתן אורכה לתקופת ההתיישנות לפי שיקול דעת במקרים חריגים, נראה כי שלושת השנים הנוספות, הקיימות היום, מהוות את ה"אורכה הנדרשת" ומכאן שחוסכות הצפה בבתי משפט ומונעות התעסקות מיותרת של בתי המשפט בשאלה מה מתחם החריגות בו תינתן אורכה להתיישנות.

המשתכר היחיד מן ההצעה הוא למעשה הנתבע, שלא יצטרך להחזיק ראיות זמן רב ויצטמצם הזמן בו יהיה חשוף לתביעות. נראה כי התועלת המתקבלת מתגמדת אל מול הנזק הנגרם במקרה זה. החזקת הראיות בעבר נתפסה כ"קושי", אמנם כיום, בעידן שבו הטכנולוגיה ידה בכל, ניתן לשמור ראיות בקלות רבה. העבודה עם הדואר האלקטרוני מקלה על כולנו בשמירת מסמכים, צילומים וכדומה וכן זוכה ביתרון אקולוגי. הזיכרון הממוחשב ו/או הסלולארי מגיע לנפח של  GB128 ומאפשר למשתמשי הסמארטפונים והטאבלטים להשתמש במכשיריהם כאילו אין להם מגבלת איחסון.

אמצעי נוסף שפגיעתו פחותה הוא קביעת זמן תגובה מוגדר שבו התובע מחויב להודיע לנתבע על חובו בדרך שאינה משתמעת לשתי פנים ומבטיחה כי הנתבע יקבל התראה מספקת ואזהרה לפני הליכים משפטיים. זמן התגובה לא ייעלה על שנתיים מהיום שבו נולדה העילה. בדרך זו, יכול הנתבע להסיק שעליו לשמור את כל החומרים הנדרשים להוכחת התביעה ובד בבד לא יפגע התובע מצמצום חלון ההזדמנויות שלו. יתרה מכך, חקיקה שכזו אף תוביל ליתרון משמעותי בתחום גביית החוב ומזעור הנזקים העתידיים שמצטברים עם הריביות. הליך זה לא יהווה הליך משפטי.

[1] ע''א 10192/07 פסגת אשדוד הנדסה אזרחית ותשתיות בע"מ נ' חן גל השקעות ומסחר בע"מ פסקה 14

[2] סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958

[3] סעיף 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958

מאמרם מאת עו"ד נועם קוריס

מאמרים מאת עו"ד נועם אברהם

מאמרים מאת עו"ד נועה מאיר

עמוד הפייסבוק של משרד נועם קוריס

---