עורכי דין ומגשרים

טוען...

יום שני, 12 בספטמבר 2016

שיטת המשפט העברי – גישה פורמליסטית או אנטי פורמליסטית?

שיטת המשפט העברי – גישה פורמליסטית או אנטי פורמליסטית?
עו"ד נועם קוריס בפייסבוק

עו"ד נועם קוריס ביוטיוב

עו"ד נועם קוריס בטוויטר

עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס

עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק

עו"ד נועם קוריס ב pinterest.com

עו"ד נועם קוריס בבלוגר      

עו"ד נועם קוריס בלינקדין

עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר

עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג

עו"ד נועם קוריס בתפוז      
   
עו"ד נועם קוריס ב simplesite

עו"ד נועם קוריס ב saloona

עו"ד נועם קוריס ב wordpress

עו"ד נועם קוריס  בפייסבוק

האם המשפט הוא פורמליסטי או לא?
1. פרופ' שאקי  )ספר סנהדראי, תשל"ב, ע"מ 284 (וש' דרנס  ]דיני ישראל י- יא) תשמ"א-תשמ"ג(, עמ' כז[:-  שיטת המשפט העברי לא פורמאליסטית ביסודה אלא היא עד כדי אנטי פורמליזם. *ראו: הרב הרצוג: שו"ת היכל יצחק או"ח, סימן יד:
"...אצלם המשפט הוא עניין מלאכותי באופן מכונת, ואצלנו, להבדיל, תכלית המשפט הוא הבאת שלום, והנביא צווח אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם... ופעמים שכופין על הפשרה כשאין הדין יכול להביא לידי שלום".   
2. שוחטמן- ספק אם יש הצדקה להצגה כוללנית וגורפת של הבדלי הגישה בין שיטת הדיון הנהוגה בבתי המשפט האזרחיים שהיא "פורמאליסטית ביסודה" ובין שיטת הדיון של המשפט העברי "המתקרבת עד כדי אנטי פורמאליזם". במילים אחרות שוחטמן אומר- ספק אם יש הצדקה להבחנה הכוללנית הזו. לא זה מוצדק ולא זה מוצדק. לא מתקרב לאנטי פורמליזם.
לעניות דעתו של המרצה- למרות שהשיטה היא אנטי פורמליסטית במהותה, סדרי הדין של דין תורה הם מהותיים. הפרוצדורה אינה פרוצדורה, גם הפרוצדורה היא מהות- לדעת המרצה זו ההגדרה. המרצה לא קורא לזה סדר הדין בביהמ"ש או בביה"ד גם אין בהלכה דברים כאלה. יש תקנות הדיון בביה"ד הרבניים. אם תרצה לבדוק איפה יש לנו בספרי ההלכה (שהמרצה הגדיר בתחילת השיעור מקרא ושו"תים) קודקס סדרי דין- אין קודקס של סדי דין מסודר, הפרוצדורה לא תמצא. הפרוצדורה מבוזרת ומפוזרת בהרבה הלכות. הדין המהותי וההגשמה שלו הם מביאים לפרוצדורה. צריך להבין- כשאנו מדברים על הלכות שנקראות ממונות אז כשאני רוצה למצוא את הקודקס ההלכתי שמדבר על דיני ממנות אני אמצא אותו בשולחן ערוך חושן משפט- בו יש הלכות דיינים, הלכות טוען ונטען וכיו"ב. בתוך ההלכות הללו יש הלכות עדות, נמצא כל מיני עניינים שאנו קוראים להם פרוצדורה וסדרי דין. ההלכה רואה בהם דין מהותי להגשמת הצדק וויתור על הדין המהותי להגשמת הצדק והאמת היא זו שחשובה. מיצוי האמת והצדק הוא החשוב ולא עשיית המשפט (בדיוק כמו שאמר פרופסור שאקי דלעיל).
*הדוגמאות הן רבות: לדוגמא ההלכה קובעת שחובה על בע"ד להביא ראיותיו תוך זמן קצוב אך אין בה לשלול להביאם מאוחר יותר ובתנאי שבע"ד יצהיר שלא יכל לדעת על קיומן של ראיות נוספות בעת ההצהרה... אין סופיות דיון בדין תורה!!! אין המשפט העברי מכיר במעשה בי"ד.
*פרופסור שאקי מביא דוגמא נוספת ואומר שהגישה של סדרי הדין היא כזו שהקשר בין השופט לבין המתדיין הוא קשר ישיר . אין פורמאליות הסכסוך מובא ישר אל משה ללא חציצה של טקסים מיוחדים. השמיעה מפיהם ולא מפי כתבם- זו מהות. דהיינו העד אינו מביא תצהירי עדות ראשית וכאשר העד מעיד אני מבקש לשמוע אותו במפורש. הדיין מתבקש לשמוע לא מפי המתורגמן אלא מפי בע"ד. הדיין שהוא מתרשם מתנועות הגוף וכו' זה חשוב לו.
הדבר הנוסף שנראה בדין תורה הוא האם אדם צריך לתת את כתב הטענות בכתב? כיוון שהדיין רוצה להתרשם מהטענות אז בחושן משפט נקבע שאת הטענות אתה נותן בע"פ. יש לי תביעה על פלוני, מגישים את התביעה, ופלוני צריך להגיע. אנו עו"ד כותבים בכתב התביעה המון מבחינת ההלכה (דין תורה) אנו נצטרך להבין האם זה רלבנטי שכן יש כלל מהותי בהלכה שבע"ד ירצה טענותיו בע"פ להבדיל מסד"א שכתבי הטענות הם בכתב.
 יש סדרי דין בדין תורה- המפרט מה סדר הדין בעדות.
השוואת הדעות האם הגישה במשפט העברי פורמאליסטית או אנטי פורמאליסטית?
פרופסור שאקי וש' דרנס
שוחטמן
דעת המרצה
שיטת המשפט אנטי פורמאליסטית
לא מוצדק לעשות הבחנה כוללנית וגורפת בין שיטות הדיון.
למרות שהשיטה היא אנטי פורמליסטית במהותה, סדרי הדין של דין תורה הם מהותיים.
גם הפרוצדורה היא מהות.

דוגמא לאנטי פורמאליזם ע"פ שאקי: הקשר בין השופט למתדיין הוא קשר ישיר. הדיין שומר את הטענות ישר מפי המתדיין ולא מכתבי הטענות.


שיטת השפיטה כיוון שהיא רוצה להיות אנטי פורמאליסטית אז השאלה:
האם שיטת השפיטה היא אינקוויזיטורית או אדברסרית?
*אדברסרית= השופט לא מעניין אותו מה טוענים בעלי הדין. הם יגישו טענותיהם והשופט יקבע את קביעתו בפס"ד. לא יתערב בזירה. *אינקוויזיטורית= בדין תורה הדיין חוקר את בעלי הדין בעצמו, הוא צריך לדעת אם הוא טוען אמת או לא, הוא חוקר את העדים הוא יושב ורואו לפעמים בע"ד שותק ולא עונה, הרא"ש אומר ששתיקה כהודיה. יש בהלכה שאם בע"ד שותק ולא עונה הרי שתיקה כהודאה. לעיתים הדיין ינסה להערים כדי שבע"ד יוציא את האמת מדוע? כי הוא עושה משפט צדק ולא יכול להתעלם. הוא חייב לרדת לזירה ולחקור את הדברים ולכן השיטה היא אינקוויזיטורית.
·         שוחטמן: אינקוויזיטורית.
·         יובל סיני (בספרו "השופט וההליך השיפוטי", עמ' (469: השיקול המרכזי הוא לדון דין אמת לאמיתו ולכן לעיתים רצוי שיהיה הדיין אקטיבי ולפעמים עדיף פאסיבי.
·         שו"ת מהרי"ק [רבי יוסף קולון טרבוטו המאה 15]: "לעשות לפעמים דבר יראה כנגד היושר, אם יראה לו שהבעל דין דוחה או מרמה דבר זה תלוי בראות עיני הדיין, רק שיעשה לשם שמיים".    
·         שו"ת דברי מלכיאל ]מלכיאל צבי הלוי טננבוים המאה ה 19]: "העיקר בדיני ממונות, שצריך הדין להשתדל להציל העשוק מיד עושקו ולהעמיד על האמת... והכל לפי ראות עיני הדיין, ובלבד שיכוין לבו לשמיים".
יראת הדיין:
כל דיין שלא מביא לאמת לאמיתו היא כאילו שכינה שתסתלק. מצווה על הדיין לפתוח את פיו של האילם, לטעון את הטענה הנכונה ולעיתים אסור לו אך הוא חלק חשוב באותו הליך שיפוטי. המקורות לכך:
1.       מסכת סנהדרין דף ז ע"א: אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל דיין שדן דין אמת לאמיתו משרה שכינה בישראל, שנאמר (תהלים פ"ב) אלקים נצב בעדת אל בקרב אלקים ישפוט. וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמיתו - גורם לשכינה שתסתלק מישראל.
2.       תנא להו רב חייא בר רב מדפתי: ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום כלו, תורתו מתי נעשית? אלא לומר לך כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית כתיב הכא ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב וכתיב התם ויהי ערב ויהי בקר יום אחד.
3.       בעלי התוספות: דין אמת לאמיתו- לאפוקי דין מרומה. 

בדין האזרחי יש אסכולה שאומרת (גם הליברלים חושבים) שהשופט לא יראה לאן הוא נוטה, לא יתערב ויש כאלו שאומרים שמותר לו לשאול שאלות במסגרת גדרי השפיטה.
*השופט חשין זלמן- אומר שבמשפט הישראלי השופט לא יורד לזירה אך מאידך הוא לא פראייר אם הוא רואה שמנסים לעבוד עליו הוא ירד לזירה. להבדיל מכך בדין תורה השופט לא רשאי לרדת לזירה אלא חייב לרדת לזירה. הדיין לא יכול לאפשר לעצמו לשבת ולראות את עורכי הדין משחקים ביניהם ולא להתערב. תביעת שלום בית- אם הדיין משהה את זה ולא יורד לזירה כדי לבדוק אם שלום הבית אמיתי או סתם כדי לשמור כסף בכיס אז הוא מרומה (כי הוא לא יורד לאמת לדעת אם עובדים עליו או לא). "השופט לא מצווה להשקיף ממרום דוכנו... כספינקס... מאידך גיסא פסולה בעיני השיטה... חוקר שם דורש שם... נוטל למעשה לידיו את עצם סידור הדין" (פרקליט ז' תש"י).
*דרשות הר"ן דרשה י"א- לא מדובר על הסדרי צדק אלא על קדושה. אם הדיין דן דין מרומה אז הוא פוגע בקדושה. כשהדיין יושב בדין הוא לא רק עושה איזה הסדר, הוא יוצר מציאות של רצון אלוקי בעולם. הצדק והאמת אם הוא עושה את זה מעוות הוא פוגע בקב"ה. דרשות הר"ן אומר את זה במפורש. (לבחינה). כל דיין שדן דין אמת לאמיתו ממשיך השפע הוא. כשיש סכסוך ממוני והדיין לא פותר עשוק מיד עושקו אז הוא מונע שפע. חז"ל אומרים שגשמים נעצרים בעבור זה שדיינים לא דנים משפט צדק. ברגע שהוא יושב בדין הוא יוצר רצון אלוקי בעולם. ברגע שלא מתעניין ולא מתערב מונע את צינור השפע האלוקי וגורם להסתלקות השכינה. (דבר המשפט של החיים הלוי לפתיחת כרך ג' ו-ד'). אם קודם ראינו שאם דיין שדן דין מרומה פוגם בקדושה. זה לבחינה.
בשיעור הבא כל אחד יצטייד בתקנות הדיון ויראה מה כתוב שם.- תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל תשנ"ג- חומר לבחינה.

תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל- תשנ"ג:
תקנות הדיון תשנ"ג הותקנו על ידי מועצת הרבנות הראשית לישראל וכן על ידי חבר דייני בית הדין הרבני הגדול. הלכות שונות קבעו הרשעות טוען ונטען וכו' בתשנ"ג הותקנו התקנות בנשיאות הרבנים הרב יצחק הרצוג ז"ל והרב בן ציון חי עוזיאל.
מה שלא נכלל בתקנות הדיון זה לא אומר שלא ניתן לעמוד עליו ולבקש בבית הדין. האם תקנות אלו מכוונות רק לדיני ממונות? האם בבי"ד הממלכתי תקנות הדיון חלות רק על עניינים ממוניים? יחולו התקנות גם בדיני ממונות למרות שהדין הוא דין תורה, כי סדר הדין מחייב הלכתית. לכן תקנות הדיון צריכות לתפוס וצריך לעמוד על כך שגם כשבי"ד ממלכתי ידון בעניינים ממוניים או משפחה – ידון לפי תקנות הדיון שפורסמו. 
מה שמופיע בתקנות הדיון הנוגע לענייני הלכה של דין תורה חל גם על ביה"ד הפרטיים, אבל אי אפשר לומר לביה"ד הפרטיים שילכו לפי הדין של הציונים. צריך להגיד לו את המקורות ההלכתיים.
צריך לעמוד על כך שגם שביה"ד הממלכתי ידון בבקשות אפוטרופסות וכו' ידון על פי תקנות הדיון. ביה"ד הממלכתיים הרבניים דנים כיום בדיני משפחה בלבד או בדברים המסורים להם בדבר המלך במועצה. כדי שתהא להם יכולת אכיפה ושררה היו מחתימים גם על שטר בוררות.
בי"ד הפרטיים כפופים לשולחן ערוך ולדין תורה מה שמופיע בתקנות הדיון הממלכתיים מתייחס להלכה. כל מה שכתוב בתקנות הדיון הנוגע לענייני הלכה של דין תורה הוא חל גם על בתי הדין הפרטיים אלא מה? שאתה לא יכול לבוא לבתי הדין הרבניים הפרטיים ולהגיד להם שכתוב בתקנות כך וכך לפי מדינת ישראל... ותדון בהם... ביה"ד הפרטי יגיד לך- לך לביהמ"ש הציוני.
בתקנות הדיון כתוב שביה"ד ידון בשלושה. כאשר ביה"ד הרשמיים ידונו בדיני ממונות- תוכל לבוא לפניהם ולומר להם שבתקנות הדיון כתוב כך וכך... מדובר פה בדין מהותי.  
מה שמסדר את בי"ד הוא תקנות הדיון. מה תוקפן החוקי במ"י בביהמ"ש הממלכתיים של תקנות הדיון? יש תקנות חוקים ופועל חוקתי לעניין והוא צריך להיות מפורסם ברשומות. התקנות האלו תוקנו. 
פורסם על ידי ב- אין תגובות:

יום שבת, 27 באוגוסט 2016

עו"ד נועם קוריס כותב על עיכוב הליכים מול צדדים שלישיים שאינם בעלי מניות ו/או ערבים לתאגיד..

עו"ד נועם קוריס כותב על עיכוב הליכים מול צדדים שלישיים שאינם בעלי מניות ו/או ערבים לתאגיד...

ראינו, שהקפאת ההליכים הינו במהותו סעד זמני הנועד בראש ובראשונה לצורך מתן אפשרות להבראה ולשיקום של חברות, כאשר העידן מלמד שכך עולה התועלת המצרפית של הנושים, בעלי המניות והציבור בכללותו.
ערבות של בעל מניות עיקרי או מנהל חברה הנם תנאי בסיסי כמעט בכל מקרה בו חברה פרטית קטנה או בינונית מבקשת אשראי מן הבנקים[1]  והערבות האישית הנדרשת בכל הלוואה שכזו הינה תנאי שגרתי במהלך העסקים הרגיל, המוביל כמעט בכל תיק פירוק לקיומם של נושים בעלי ערבות אישית של בעלי המניות, כאמור במחקרים השונים.[2]
סעיף 30 לחוק חדלות פירעון ושיקום הכלכלי המוצע, קובע כי בית המשפט רשאי, בנסיבות חריגות ומטעמים שיירשמו, להקפיא הליכים גם נגד מי שאינו התאגיד, ובכלל זה נושא משרה בתאגיד או בעל שליטה בו, כך שלשון החוק המוצע, מניחה מראש שהקפאת הליכים נגד צדדים שלישיים, יכולה לחול לא רק לגבי בעלי המניות אלא לגבי צדדים שלישיים נוספים.
הסעיף בהצעת החוק מציג שלושה תנאים מצטברים שיש לבחון בכדי שיהיה ניתן להורות על הקפאת הליכים נגד צד שלישי, יהא אשר יהא.
1.       ההליכים נגד אותו אדם נובעים מפעילותו בתאגיד או מהחובות שבהם חב התאגיד.
2.       הקפאת ההליכים חיונית לצורך שיקומו הכלכלי של התאגיד.
3.       התועלת שתצמח מהקפאת ההליכים עולה על הנזק שייגרם לנושים של אותו אדם.

בדברי ההסבר להצעת החוק[3]  לעניין הקפאת הליכים נגד צדדים שלישיים נאמר: "סעיף 30 הליכים נגד צדדים שלישיים אינם חלק מההליך הקולקטיבי המתנהל בין התאגיד לנושיו במסגרת הליכי חדלות הפירעון. לכן, ככלל, אין הצדקה לעיכוב הליכים כאלה במסגרת הקפאת ההליכים. עם זאת, ייתכנו מקרים שבהם יש חשיבות לעיכוב ההליכים נגד צדדים שלישיים. זאת בעיקר כאשר מדובר בהליכים אשר שלובים במהותם בהליכי חדלות הפירעון של התאגיד, והקפאתם חיונית לצורך קידום שיקומו הכלכלי של התאגיד. לפיכך מוצע לקבוע כי בית המשפט יהיה רשאי לעכב גם הליכים נגד צד שלישי, או חלק מההליכים נגדו, בנסיבות חריגות ומטעמים שיירשמו, ובלבד שיתקיימו שני התנאים האלה: א. בית המשפט הורה בצו לפתיחת הליכים על הפעלת התאגיד לצורך שיקומו הכלכלי, והקפאת ההליכים נגד אותו אדם חיונית לצורך השיקום. תנאי זה קובע את הקשר המהותי בין הקפאת ההליכים לגבי הצד השלישי לבין תכליתו של הליך חדלות הפירעון - שיקומו של התאגיד. ההליכים נגד אותו אדם נובעים מפעילותו בתאגיד או מהחובות שבהם חב התאגיד."

התנאים כאמור הינם תנאים מצטברים אשר עליהם להתקיים כולם יחד אך כדאי לשים לב, שעוד טרם אישרור הצעת החוק וכניסת החוק לשיקום כלכלי לתוקף, הרי שבתי המשפט נטו לבחון במקרים המתאימים דרך אותם השיקולים שנקבעו בהצעת החוק ולהתיר הקפאות הליכים נגד צדדים שלישיים, למשל בעניין נידר חברה לבנין ולפיתוח בע"מ שנדון בפש"ר 59344-01-12 אלקנה נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים ואח'[4] שם נוצר מצב בו צו הקפאת ההליכים לגבי חברה קבלנית חל גם על הבנק המלווה, תוך שבית המשפט הסביר את הרציונל בתוצאה כאמור, במילים אלו:

"מקרה זה, אף אם נאמץ את הגישה המחמירה, לפיה עצם הלווי הבנקאי מקים חבות על הבנק כלפי רוכשי הדירות, דין בקשה זו להידחות. אכן במקרה זה די נהיר כי הצפייה הסבירה של רוכשי הדירות התחזקה לאור הוראות הסכם המכירה לפיו נמסר להם שיש בנק מלווה האחראי על מסירת הדירות לידיהם. ברם, צפייה זו כאמור מתמקדת בהיבט הפיננסי של הפרויקט ולא מעבר לכך. טענות הדיירים כלפי הבנק כאן אינן מופנות כנגד התנהלותו בתחום הפיננסי, כגון פיקוח רשלני על התקדמות הפרויקט או על הפקדת הכספים והוצאתם, אלא כי הדיירים מפנים אל הבנק דרישה לקבלת אחריות באשר לליקויי הבניה והשלמתה. ברם, הבנק לא לקח על עצמו לשמש כנאמן החברה ואף לא את משימת סיום בניית הפרויקט. משכך גדר אחריותו נותרה בתחום הפיננסי בלבד.
גם ברי כי אף על הנאמנים אין להטיל את מימון השלמת הבנייה ותיקון הליקויים. חיוב שכזה יגרום שלא כדין להעדפה ברורה של הדיירים כנושי החברה על פני נושיה האחרים. לפיכך, אין מקום לחייב את הנאמנים בעלות תיקון הליקויים וכך אין לחייב את הבנק בהשלמת הבנייה ותיקון הליקויים, אלא לפי רצונו הטוב ועמידה בתנאים שהציג. הואיל והחברה באמצעות הנאמנים אינה יכולה להתחייב שבהעברת הסכום לביצוע התיקונים יסולקו מלוא טענותיה כלפי הבנק, דין הבקשה להידחות וכך אני מורה."
בפש"ר (תא) 1896/02 נגה אלקטרוטכניקה[5] מפי השופטת אלשיך, קיימת הרחבה של צו ההקפאה והשפעה להגנת הבנקים, כאשר בית המשפט בוחן את ההשפעה של הסעד המבוקש על תהליך הבראת החברה ועל הייתכנות בהצלחת שיקום החברה.
קיימים מקרים אשר מעצם מהותם הינם חריגים, למשל כאשר אין מדובר בחברה מסחרית רגילה, אם לאור שמדובר במוסד חינוכי[6], ברשות מקומית[7], אשר נחיצותה עומדת מעבר לרווחיות  הכלכלית שהיא מציגה[8]: "מכיוון שמדובר בעירייה המחויבת לספק שירותים לאזרחים ולא בחברה מסחרית, לא ברור מה יקרה כעת - האם תוגש בקשת פירוק נגד העירייה, או שהנושים הרגילים ינהרו בהמוניהם ללשכות ההוצאה לפועל ויוכלו לפתוח בהליכי גבייה של החובות כלפיהם. כל עוד הקפאת ההליכים היתה בתוקף, הנושים לא יכלו לפעול עצמאית לגביית חובם, והתהליך אמור היה להיעשות רק באמצעות הנאמן ובית המשפט".
מקרה בו אכן בית המשפט מצא לנכון ליתן צו להקפאת הליכים נגד צדדים שלישיים בעיקר לנוכח מיהות הגוף העומד בפניו הינו במקרה המדובר בבית החולים הדסה שהנו חברה לתועלת הציבור[9].
שם, בעניינו של בית החולים הדסה, קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט מינץ), כי יש מקום להקפיא את ההליכים נגד רופאי בית החולים, בכדי לאפשר את המשך קיומו של בית החולים הדסה.
בית המשפט ראה לנגד עיניו, שככל ובית החולים לא יבטח את הרופאים ואלו יהיו חשופים לתביעות רשלנות רפואית בצורה חריגה ביחס למקומות עבודה חלופיים, לא יוכל בית המחולים לשקם את עצמו ובית החולים בתקופת הקפאת ההליכים לא יוכל לגייס כוח מקצועי רפואי על מנת ליתן שירותים רפואיים לאוכלוסיית ירושלים והאזור.
ניכר, שבית המשפט התחשב בעובדה שהמדובר בבית חולים מרכזי, ובתועלת המשך קיומו של בית החולים אף ללא תוכנית הבראה ברורה בשלה הבקשה, תוך שבית המשפט מסביר בהחלטתו, (החלטה מיום 11.2.14), שממילא בית החולים מעניק שירותים רפואיים גם למי שאינו משלם וגם במקרים שהינם טובתו המובהקת של הציבור, אף אם הם בלתי כלכליים:
"המבקשת הינה חברה לתועלת הציבור שעיקר עיסוקה, הן בעצמה והן באמצעות חברות בנות ונכדות, ניהול שני בתי חולים, הידועים בפי כל כ"הדסה עין-כרם" ו"הדסה הר-הצופים" (להלן: "בית החולים"). בבקשה, עותרת המבקשת כי תנוהל על ידי הנהלתה הנוכחית לצד נאמן שימונה על ידי בית המשפט, לו תינתן שורת הסמכויות הניתנות בסימן ב', פרק שלישי לחלק השלישי לחוק. המבקשת הציעה כי עו"ד ליפא מאיר ימונה כנאמן מטעמה.
המבקשת מעסיקה כ-6,000 עובדים: 1,180 רופאים; 2,083 אחים ואחיות; 1,054 עובדים פארא-רפואיים; 896 עובדי מנהלה; ו-808 עובדים טכניים ותפעוליים. המבקשת היא המעבידה הרביעית בגודלה באזור ירושלים.     
לפי המפורט בבקשה, המבקשת פועלת בגירעון שנתי בסך של כ-300,000,000 ₪ וגירעונה המצטבר עומד כיום על כ-1,300,000,000 ₪. הכנסותיה השוטפות עומדות על כ-2,000,000,000 ₪, ונכון להיום חובותיה כלפי נושיה עומדים על כ-1,000,000,000 ₪. הגורמים למצב זה נעוצים, בעיקר, כך נאמר בבקשה: במערכת הרגולציה בתחום הבריאות המחייבת אספקת שירותים רפואיים לקופות החולים במחירים שנקבעים על ידי משרד הבריאות ובטיפול בכל מי שנזקק לטיפול רפואי דחוף אף אם אינו משלם, וכל זאת ללא קבלת תמיכה ממשלתית שוטפת בדומה לבתי החולים הממשלתיים"
בהחלטתו מיום 22.5.2014 בעניין בית החולים הדסה[10]  הגדיר בית המשפט את ההסדר הכולל גם תביעות נזיקין ורשלנות רפואית, כדלקמן:
"ההסדר מתייחס לעובדי הדסה ולנושים הבלתי מובטחים למעט נושים בדין קדימה, ספקים, נותני שירותים וקבלנים.. נושים בעלי חוב עתידי/ מותנה/ בלתי קצוב כלפי הדסה בגין כל עילה שקדמה למועד מתן צו הקפאת ההליכים לרבות עילות נזיקיות שאינן תובענות רשלנות רפואית, ונושים קיימים או נושים מותנים/ עתידיים שעילת נשייתם כלפי הדסה הינה בגין תביעות נזיקין מסוג של רשלנות רפואית"
תשומת הלב אף מופנית בעניין זה לכך, שכעקרון תביעות נזיקיות כלל אינן בנות הוכחה במסגרת פשיטת רגל[11]  ולכאורה ממילא צו הקפאת ההליכים לא היה אמור לחול לגביהן.[12]
הצעת החוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי הביאה בלשון החקיקה את הכלים והמבחנים דרכם על בית המשפט לבחון את בקשת הקפאת ההליכים שלפניו, כאשר עוד טרם חקיקת חוק זה קידמו בתי המשפט תוכניות הבראה לחברות, בין היתר באמצעות צווים יצירתיים להקפאת הליכים, במטרה לשקם את החברות לתועלת המצרפית של הכלל, תוך רצון לשקם את החברה ולעיתים את הקשורים אליה, כמאמרו של שלמה המלך "עבד לווה לאיש מלווה"[13]  ולאור ההבנה שבמקרים רבים מוטב לעשות מאמצים וויתורים משמעותיים בכדי להבריא חברה שהינה טובה ביסודה או מביאה תועלת רבה לציבור, בכדי לפטרה מעול חובות עבר.
כך ויש לצפות, גם נוכח לשון חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, כי בתי המשפט עוד יבחנו בקשות שונות להקפאות הליכים נגד צדדים שלישיים, הן בעלי מניות וערבים בחברות, והן חריגים דוגמאת בנקים מלווים או עובדים נדרשים כמו הצוות הרפואי בבית החולים הדסה.
ניכר כאשר עתה, החוק לחדלות פרעון ולשיקום כלכלי משנה את כל תפיסת דיני חדלות הפרעון ומעמיד את שיקום החייב (או החברה) במעלה סדר העדיפויות, ימצאו עוד נסיבות חריגות נוספות אשר יובילו להקפאות הליכים נגד צדדים שלישיים, ברוח מטרת החוק לשיקום כלכלי:
"לחוק המוצע שלוש מטרות עיקריות. המטרה הראשונה היא להביא לשיקומו הכלכלי של החייב. שיקומו הכלכלי של החייב משרת את טובת הנושים אך נועד גם למימוש תכליות רחבות יותר. לשיקומו הכלכלי של החייב תועלת משקית כללית והוא מקדם גם ערכים חברתיים נוספים. כך לדוגמה, שיקום התאגיד והמשך פעילותו במשק עשוי לשמר מקומות עבודה רבים ולספק מקור פרנסה לעובדיו ולספקים שהתקשרו אתו וכך להביא תועלת גדולה למשק ולחברה. החוק המוצע מבקש להציב את שיקומו הכלכלי של היחיד, חייב שהוא אישיות משפטית טבעית, כערך מרכזי בהליכי חדלות הפירעון של יחידים. הוא אף מבקש לצייד אותו, אם יש צורך בכך, בכלים שימנעו ממנו להיקלע פעם נוספת למצב של חדלות פירעון, באמצעות הכשרה כלכלית. לשיקום הכלכלי של היחיד יתרונות כלכליים רבים ולצדם הגשמת עקרונות חברתיים של מתן הזדמנות נוספת. שיקום כלכלי מאפשר לחייב לזקוף את גבו ותורם במגוון מעגלים - לחייב, לקרובים לו, לסביבתו האישית והכלכלית וגם לחברה כולה. הצבת ערך השיקום כערך מרכזי כאמור נובעת גם משינוי תפיסתי לגבי הליך חדלות הפירעון של יחידים שאותו מבקש החוק המוצע לקדם. דיני פשיטת הרגל התבססו בעבר על ההנחה שאי–תשלום החוב מבטא פגם מוסרי בהתנהלות החייב. הנחה זו אינה יכולה לעמוד בעידן המודרני שבו השימוש באשראי צרכני מהווה חלק נכבד מהשימוש באשראי במשק ונתפס כלגיטימי. תוצאת לוואי הכרחית של הרחבת השימוש באשראי היא הגידול בהיקף המקרים של כשל ביכולת פירעון האשראי שאינו נובע מהתנהלות פגומה או לא ראויה".[14]


[1] , Georgetown Law Journal, Vol. 86, p. 1, 1997 The Role of Secured Credit in Small-Business Lending

[2] פרופ' דוד האן, דיני חדלות פרעון, בע"מ 377.
[3] דברי הסבר הצעות חוק הממשלה - 1027 ,כ"ב באדר א' התשע"ו, 2016.3.2, 628
[4] בפש"ר 59344-01-12 אלקנה נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים ואח' (פורסם בנבו)
[5] פש"ר (תא) 1896/02 יובל גד בע"מ נ' נגה אלקטרוטכניקה בע"מ ואח',(פורסם בנבו)
[6] פרק (י-ם) 42024-05-14 מכון לנדר מרכז אקדמי ירושלים (בהקפאת הליכים) נ' הכנ"ר (פורסם בנבו)
[7] פר"ק (ת"א) 23231-06-11 עו"ד אבנר כהן, נאמן בהקפאת הליכים של עיריית טייבה נ' מדינת ישראל, 8.11.12(פורסם בנבו).
[8] כלכליסט, אלשיך אישרה הסדר נושים חריג: מודל טייבה לכישלון בהקפאת הליכים,  מיום 14.11.12 http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3587642,00.html
[9] פר"ק (י-ם) 14554-02-14 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' הסתדרות הרופאים בישראל, 11.2.14. 
[10] פר"ק (י-ם) 14554-02-14 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' הסתדרות הרופאים בישראל, 22.5.14
[11] ע"א 563/90 מועצת פועלי פתח תקווה ואח' נ' שמשון חברה לצמיגים וגומי בע"מ (בפירוק) ואח', פ"ד מה (5) 589, 592.
[12] פרופ' ציפורה כהן, פירוק חברות, (2009), בע"מ 368.
[13] משלי כב, ז.
[14] דברי ההסבר להצעת חוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, פורסם ברשומות כ"ב באדר א' התשע"ו 1027 2 במרס 2016

פורסם על ידי ב- אין תגובות:
הירשם ל- רשומות (Atom)